שנה חדשה מתחילה.

לפתע הדברים מקבלים משמעות חדשה. שנה נגמרת, שנה מתחילה.
אני מרגישה כאילו אני עומדת על הקצה ומתכוננת לקפיצה הגדולה קדימה. פתאום זה מלחיץ אותי, אולי נשאר עוד קצת ברגע המוכר, למה לרוץ קדימה?
שנה הינה אוסף של תקופות זמן ארוכות ויפות, היא אוספת בתוכה חוויות רבות מלאות רגש והתכוונות וגם סתם רגעים שבהם רציתי או לא רציתי להיות. ועכשיו אני נפרדת מאלו בעל כורחי, ועושה את הצעד לתוך השנה החדשה. שגם היא מן הסתם תאסוף לכבודי אין ספור חוויות.
אך השנה הזו היא בלתי צפויה מכולן. היא דף חלק ונקי שבו אוכל לבחור בדיוק כיצד אני מעצבת כל יום ויום בחיי. המחויבות שלי היא כלפי עצמי ודי, שום מסגרת פורמאלית אינה כופה עליי דבר. ונראה כי זה הדבר שלו ייחלתי לו כל חיי, ועכשיו אני מעט חוששת.
מה יקרה בגלריה? האם נצליח ליישם את כל אשר אנו חולמות עליו? האם נצליח להדביק את הסביבה הקרובה והרחוקה בתשוקה שיש לנו למקום החדש וליצירה? האם נעביר לסובבים את הרצון האמיתי והכנה לשתף את העולם ביצירות שלנו?
אך לחששות האלה, אין להם מקום רב בקרבי, מהר מאוד הן הופכות לידיעה ולביטחון שכל שאני רוצה ומאמינה ירקום עור וגידים ויהפוך למציאות איתנה.

אני גאה בנו, כצמד חברות שהחלטנו ללכת עד הסוף עם החלום שלו וליצור את הדבר הכי אמיתי ונכון לנו. ביחד, בשותפות ובאהבה. אהבה לחומר ואהבה אחת לשניה.

לשנה החדשה אני רוצה לאחל לכל מי שעיניו מביטות בי:
לכו אחר חלומותיכם,
אאהבו את עצמכם והרשו לעצמכם להיות כנים בתוכם ומחוצה לכם
בשביל שהדבר האמיתי שבוער בכם יצא החוצה
ושתפו אותו עם העולם.
אהבה כנה היא הדבר החשוב ביותר.

שנה של חוויות מרגשות, של שמחה וחדווה, שנה של אמת ושל שפע.
שנה טובה ומבורכת לכל.

גלריה נולדה לה. שלי וגם שלה

ימים מרגשים עוברים עלינו כיוצרות. לפני כמה חודשים בלבד הגינו את הרעיון של לפתוח מקום משלנו, גלריה שבה נציג את העבודות שלנו. לא עוד דוכנים וירידי חוצות, לא עוד ארגזים ואריזות. מקום שנעשה בו כל העולה על רוחנו, צעד ראשון להגשמת החלום. סדנא ובית מלאכה רב תחומי ששתינו יכולות ליצור בו יחד, כל אחת בתחומה ולהזמין חברים, אמנים נוספים לעבוד וליצור בתחומם.
אז חזון יש לנו, תעוזה גם כן. והנה אנחנו עומדות היום חמישה חודשים אחרי שענבל המתוקה מ"מחשבות צבעוניות" אמרה לנו שאין שום ברירה ואנחנו חייבות לפתוח מקום במטולה. והנה יש לנו חדרון מתוק ומקסים בבית אבן עתיק בתוך סמטה פסטורלית עם כליל החורש בכניסה, במושבה מטולה.

ימים לא קלים עברו עלינו בחשיבה ובתכנון המקום. אחת אמרה ככה, השניה פינטזה בדיוק אחרת. אך שנכנסנו לעבודה, נראה שמישהו אחר בכלל תיכנן לנו הכל מראש ולא שאל אותנו בכלל מה אנחנו רוצות.
נסיעות לשוק המפושפש בחיפה, העמסת רהיטים בדרך לא דרך, צביעות, ניסורים, שיופים וקידוחים. מידי יום ביומו רשימות מלאי של מה שצריך שמעולם לא הבאנו, צבעי שמן בשער, בפנים, זיעה מכל מקום בגוף. והופ. זה קרה, פתאום הסתכלנו, ועמדה לפנינו גלריה, מעוצבת, מוקפדת, עם כל הפוזה שצריכה להיות על גלריה, ובעצם לא בחרנו כלום, זאת היא שבחרה אותנו. נולדה לה כך לבדה במיוחד בשבילנו. היא כל כך יפה והיא כל כך אנחנו.


"שלי שלה סטודיו בעלות מלאכה" גלריה לקדרמיקה וצורפות בבית האומניות מטולה.